Tóra
Z Judaismus
| Rozcestník. Tato heslo se týká výrazu, který může mít více významů. Tato skutečnost je (většinou) uvedena v úvodu textu. |
Tóra je hebrejský výraz znamenající Nauku, který je odvozený od slova HORAA neboli instrukce, návod, učení.
Většinou pod tímto slovem rozumíme:
- Pět knih Mojžíšových (viz Tanach čemuž se věnuje tato stránka, ale stejný výraz se užívá i pro:
- veškerou náboženskou nauku judaismu, včetně Ústní tradice a komentářů.
- svitek Tóry psaný na pergamenu, z kterého se předčítá zejména v synagogách
Mimo to existují ještě pojmy psaná a ústní Tóra, tradice. Pod pojmem psaná Tóra (TORA ŠEBICHTAV) většinou rozumíme celý Tanach, zatímco výraz ústní Tóra (TORA ŠEBEAL PE) zahrnuje veškerou tradici rabínského judaismu, případně její klíčové dílo - Talmud. To odpovídá ustálené frázi Tóry: Vajdaber Hašem el Moše lemor = Mluvil Bůh k Mošemu řka, což se tradičně vysvětluje tak, že kromě krátkého diburu, výroku o příkazu, který nacházíme zapsaný přímo v Mojžíšových knihách, řekl Bůh Mošemu i důležité detaily s příkazem související. Zde je základ ústní tradice judaismu. Velmi jednoduše si psanou Tóru můžeme vyložit jako Mošeho poznámky k Nauce, kterou ho Bůh na Sinaji a v průběhu putování pouští učil. Moše pak nabyté znalosti předal svým žákům, primárně Jehošuovi, ale také Aharonovi a jeho synům, "starším Izraele" a veškerému lidu.
Obsah |
Význam Tóry
Tóra je nejsvatější z knih judaismu tvořící první třetinu hebrejské Bible - Tanachu. Podle židovské tradice sepsal Tóru Moše na konci čtyřicetiletého putování pouští. Tóra obsahuje (mimo příběhy počínající stvořením světa a končící přípravami na vstup do Zaslíbené země Izrael) také 613 micvot, neboli příkazů, tvořící rámec praktického judaismu.
Chumaš - Pět pětin Tóry
Pěti knihám Mojžíšovým se říká chumaš (neboli Chamiša chumšej tora). Jednotlivými knihami jsou:
- Berešit (Genesis, 1M) - pojednávající o stvoření světa, Noachovi a praotcích
- Šmot (Exodus, 2M) - začínající egyptským otroctvím a popisující východ z Egypta, darování Tóry na Sinaji a stavbu Miškanu
- Vajikra (Leviticus, 3M) - chrámové oběti a jiné rituální předpisy
- Bemidbar (Numeri, 4M) - putování pouští
- Devarim (Deuteronomium, 5M) - Mošeho závěrečná řeč nové generaci
Sefer Tora
Pokud máme na mysli na pergamenu psaný svitek, hovoríme vždy o Sefer Tora. Sepsání svitku je velmi náročné a provádí ho sofer, neboli písař. (viz Sofer Stam).
Paršiot
Pět knih Mojžíšových je rozděleno na 54 sidrot (jednotné číslo sidra), které se čtou pravidelně každý šabat tak, aby se za rok přečetla celá Tóra (na Simchat Tora) a začala se číst opět od začátku. (Viz čtení z Tóry)
Tabulka na tzv. paršijot neboli sidrot.
Překlady Tóry
Ačkoliv je pravdou, že různé překlady Tóry otevřely brány poznání i jiným národům, stále platí, že se žádný překlad nemůže vyrovnat originálu. Některé překlady byly navíc primárně určeny i Židům, kteří neovládali hebrejštinu. Mezi takové se řadí například Onkelův překlad Tóry do aramejštiny.
Zřejmě nejstarším překladem Tóry je řecká Septuaginta, jejíž název odkazuje na tradice 70 (72) rabínů překládající (separátně, pro kontrolu) text do řečtiny na popud Ptolemaje II. Filadelfia, vládnoucího v letech -285 až –246. Septuaginta byla textovým zdrojem dalších překladů do latiny, slovanských jazyků a dalších a důležitým zdrojem pro rané křesťanství.
Dalším (pro křesťany) důležitým překladem je Jeronýmova Vulgáta ze čtvrtého století (přesněji z let 390 až 405). Vulgáta se považuje za překlad z hebrejštiny, ale vliv měla i Septuaginta a její verze.
Protože překlad je vždy zároveň i výkladem, považuje se (například Onkelův překlad) ze vhodný pravidelného studia a mnoho Židů stále udržuje zvyk pravidelně každý týden přečíst dvakrát "text" a jednou "překlad".
Do češtiny byla Bible poprvé přeložena z latiny. Jde o tzv. Bibli leskovecko-drážďanskou ze čtrnáctého století (cca 1360). Asi nejznámějším překladem zůstává Bible kralická (z let 1579-1588). V letech 1970-1976 vznikal tzv. Ekumenický překlad.
Existuje i rabínský překlad Tóry do češtiny. Dodnes jediný knižně publikovaný je překlad rabínů Dr. Gustava Sichera a Dr. Isidora Hirsche. Na novém překladu pracuje i rabín Sidon.
Nový český překlad Tóry
Postupně upravovaný a doplňovaný český překlad založený na textech rabi Sidona. - zde
Komentáře k Tóře
Velkou část rabínské literatury zabírají komentáře k Tóře, které lze dělit podle různých kritérií: doby vzniku, orientace na pochopení prostého významu textu či odkrytí jeho "tajemství", zaměření na agadu či halacha atd. Mezi nejvýznamnější komentátory Tóry patří:
Na těchto stránkách se často věnujeme moderním komentátorům:
- rav Jaron Ben David
- rav Sacks
מבוא למקרא
Podrobnosti a celý text: Bibliografie
Tento text napsal rav Jaron Ben David a upravil Jan Divecký
ישנם עשרים וארבעה ספרים בתנ"ך. המקור למספר זה הוא מתקופת התנאים. ואלו הם:
- תורה
- בראשית
- שמות
- ויקרא
- במדבר
- דברים
- נביאים
- יהושע
- שופטים
- שמואל
- מלכים
- ישעיהו
- ירמיהו
- יחזקאל
- תרי עשר
- כתובים
- איוב
- תהלים
- משלי
- רות
- שיר השירים
- קהלת
- איכה
- אסתר
- דניאל
- עזרא ונחמיה
- דברי הימים
החלוקה לתורה נביאים וכתובים היא חשובה גם מבחינה הלכתית, ויש לכך השלכות רבות. למשל: תורה קדושה יותר מנביאים, ונביאים מכתובים. לכן המוכר תורה לא יקנה בכסף ספרי נביאים (משנה, מגילה ג, א). לכן מניחים ספרי תורה על נביאים, ולא הפוך. הפטרה יכולה להיעשות רק מספרי נביאים. חשוב גם לדעת מה מוגדר כספר אחד, ומה לא (שמואל, מלכים, תרי עשר) מכיון שמותר לדלג בהפטרה בתוך אותו ספר, אך לא מספר לספר אחר. השלכה נוספת היא לעניין פסוקים שאותם אפשר לומר במוסף של ראש השנה, שבה אומרים פסוקים למלכויות זכרונות ושופרות, מהתורה, מכתובים1, מנביאים ושוב מהתורה. לכן חשוב לדעת מה מהתורה ומה מהנביאים ומה מהכתובים. לגבי התורה, אין הרבה מה להוסיף. סדר הספרים הוא כרונולוגי, ומשה רבינו כתב את כל הספרים, מפי ה'. ואולם, יש להעיר לגבי שמונת הפסוקים האחרונים של התורה, שבהם כתוב שמשה רבינו מת, שנחלקו בגמרא (בבא בתרא טו,א) מי כתב אותם. וכך מופיע שם: דתניא: "וימת שם משה עבד ה'" (דברים לד) - אפשר משה חי וכתב "וימת שם משה?" אלא, עד כאן כתב משה, מכאן ואילך כתב יהושע, דברי ר' יהודה, ואמרי לה ר' נחמיה; אמר לו ר' שמעון: אפשר ס"ת חסר אות אחת? וכתיב: "לקוח את ספר התורה הזה!" (דברים לא) אלא, עד כאן הקב"ה אומר ומשה אומר וכותב, מכאן ואילך הקב"ה אומר ומשה כותב בדמע לגבי סדר הספרים בנביאים יש לבדוק שלושה דברים: מה הם הספרים, מהו הסדר הנכון ביניהם, ומי כתב אותם. הגמרא, באותה סוגיה בבבא בתרא, אומרת כך: "ת"ר, סדרן של נביאים: יהושע ושופטים, שמואל ומלכים, ירמיה ויחזקאל, ישעיה ושנים עשר" ברייתא זו עונה לנו קודם כל על השאלה מה הם הספרים. שמואל ומלכים נמנים כספר אחד. החלוקה לשמואל א-ב, ומלכים א-ב היא מאוחרת יותר, ומקורה בנצרות. תרי עשר נמנים גם הם כספר אחד, למרות שהם נכתבו בתקופות שונות, מכיון שכל אחד בפני עצמו הוא קטן. לגבי סדר הספרים יש להעיר כי בדפוסים שלנו מופיע סדר אחר בשלושת הנביאים האחרונים. אצלנו מופיע: ישעיהו, ירמיהו, יחזקאל. זהו גם הסדר ההגיוני, כפי שאומרת הגמרא באותו מקום: "מכדי ישעיה קדים מירמיה ויחזקאל, ליקדמיה לישעיה ברישא!". ותשובת הגמרא היא שבאמת כאן חורגים אנו מהסדר הכרונולוגי שהתחיל בתורה, והסתיים בסוף ספר מלכים. עכשיו עוברים אנו לסדר ענייני. ספר מלכים מסתיים בפורענות. (אמנם הסוף של הספר עוסק בנחמה קטנה, של הוצאת יהויכין מהכלא, אך אין זו נחמה באמת). ספר ירמיהו כולו פורענות (גם בו, כמובן, יש נחמות, אך הן מועטות). ספר יחזקאל תחילתו פורענות וסופו נחמה, וספר ישעיהו כולו נחמה (אמנם גם הוא מתחיל בפורענות, וזו ההפטרה שאנו קוראים בשבת שלפני תשעה באב, שבת חזון, אך רובו של הספר נחמה). הדפוסים היום, שוב, בהשפעת הנצרות, סידרו את הספרים לפי הסדר הכרונולוגי, ונראה שגם בדורות מאוחרים יותר לא הוחזר המצב לקדמותו כי אין בזה נפקא מינה. יכול להיות שהסיבה לסדר המודפס היא לא רק הסיבה הכרונולוגית, אלא גם מספר הפרקים. ואמנם חלוקת הפרקים היא נוצרית, ובמספר הפסוקים ירמיהו גדול יותר מישעיהו, אך כיון שהנוצרים אחראים לסדר זה, אולי הגורם הוא מספר הפרקים. יש לציין כי ישנו ספר בשם ילקוט שמעוני, שנכתב בימי הביניים ע"י ר' שמעון, רבה של פרנקפורט, ששם אמנם הסדר המודפס הוא הסדר שלנו, אך סדר הרמזים הוא לפי הסדר של הברייתא. הסדר בתוך תרי עשר אינו ברור, ונראה שהוא מורכב משלושה גורמים: זמן, גודל, וקשר אסוציאטיבי (כמו בין סוף יואל לתחילת עמוס - ה' מציון ישאג ומירושלים יתן קולו).
לגבי השאלה מי כתב את הספרים, אומרת שם הברייתא: יהושע כתב ספרו ושמונה פסוקים שבתורה; שמואל כתב ספרו ושופטים ורות; דוד כתב ספר תהלים ע"י עשרה זקנים: ע"י אדם הראשון, על ידי מלכי צדק, ועל ידי אברהם, וע"י משה, ועל ידי הימן, וע"י ידותון, ועל ידי אסף, ועל ידי שלשה בני קרח; ירמיה כתב ספרו וספר מלכים וקינות; חזקיה וסיעתו כתבו (ימש"ק סימן) ישעיה, משלי, שיר השירים וקהלת; אנשי כנסת הגדולה כתבו (קנד"ג סימן) יחזקאל ושנים עשר, דניאל ומגילת אסתר; עזרא כתב ספרו ויחס של דברי הימים עד לו. מסייעא ליה לרב, דאמר רב יהודה אמר רב: לא עלה עזרא מבבל עד שיחס עצמו ועלה. ומאן אסקיה? נחמיה בן חכליה. לפי הברייתא הזו, א"כ, יהושע כתב את ספרו, מלבד הסוף שנכתב ע"י אלעזר. אמנם בסוף הספר גם אלעזר עצמו מת, אך אומרת הגמרא, שאת זה כבר כתב פנחס. פנחס עצמו חי שנים רבות, כנראה, כי הוא מופיע גם בסוף ספר שופטים בפרשת פילגש בגבעה, אך יש לציין שפרשה זו אין מקומה בסוף הספר מבחינה כרונולוגית. שמואל כתב את ספר שופטים ואת ספר שמואל עד מותו, ואח"כ המשיכו את זה גד החוזה ונתן הנביא. יש לציין שכאן כבר לא מדובר רק על סוף הספר, אלא על יותר ממחצית הספר! ספר מלכים נכתב ע"י ירמיהו, כמו גם ספר ירמיהו (יש לציין כי סוף ספר ירמיהו, מפרק נב ואילך, אכן מקביל לספר מלכים). ספר ישעיהו נכתב ע"י חזקיה וסיעתו, והם גם הללו שכתבו את הספרים המיוחסים לשלמה. הוא כנראה כתב או אמר את מרבית הדברים, אך הם שסידרו את הדברים כספר. מדוע הברייתא מייחסת זאת דוקא לחזקיה וסיעתו? בספר משלי (כה, א) אכן מופיע הפסוק: "גם אלה משלי שלמה אשר העתיקו אנשי חזקיה מלך יהודה". ברור שהספר הזה לא נכתב כמות שהוא בידי שלמה, שחי מאות שנים לפני כן. לכן אומרים חז"ל שאת כל הספרים של שלמה ערכו חזקיה וסיעתו. ספר יחזקאל, כמו גם תרי עשר, נכתבו בתקופה מאוחרת יותר, ע"י אנשי כנסת הגדולה, שזה לאחר בניין הבית השני. כנראה שחז"ל לא רצו להגיד שהנביאים עצמם כתבו את הספרים, מלבד מי שידוע לנו שכתב דברים נוספים, כמו שמואל שכתב את ספר שופטים, וירמיהו שכתב את מגילת איכה. ספר תהלים נערך ע"י דוד, אך המזמורים נכתבו ע"י עשרה אנשים. כאן יש לציין שבמקורות אחרים העשרה הם אנשים שונים, ולפי אחד המקורות נמנה גם עזרא. מה שמוכיח שאו שהדברים נאמרו בנבואה, או שהוא ערך רק את רוב המזמורים ולא את הספר בצורתו הסופית. זה יסביר את הימצאותם של מזמורים כמו "על נהרות בבל" וכו'.
סדר הכתובים, ע"פ הברייתא שם, הוא: רות וספר תהלים, ואיוב ומשלי, קהלת, שיר השירים וקינות, דניאל ומגילת אסתר, עזרא ודברי הימים. מסתבר שכאן כבר חזרנו לסדר הכרונולוגי, כפי שמעידים חז"ל. מלבד איוב, שאין אנו יודעים בכלל מתי או היכן היה, הרי ששאר הספרים אכן מסודרים לפי סדר כרונולוגי. אמנם גם כאן, יש הבדלים בין הסדר המופיע שם לסדר המופיע בדפוסים שלנו. ראשית, המדפיסים הכניסו את חמש המגילות לקובץ אחד. וכאן המקום להעיר: אמנם הבדלים מסויימים, כאמור, הושפעו מהנצרות, אך הבדל גדול אחד ישנו בין הדפסות הנצרות לבין התנ"ך שלנו. בדפוסים הנוצריים, מגילת רות הוכנסה לפני ספר שופטים או לתוכו, כיוון שהיא עוסקת באותה תקופה. אצלנו, זה חלק מהכתובים ולא חלק מהנביאים. פה כבר ישנה נפקא מינה, מכיון שספרי כתובים יש בהם פחות קדושה מספרי נביאים. לכן בזה לא התפשרו המדפיסים, ובכל התנ"כים היהודיים מגילת רות מופיעה עם המגילות, בכתובים. דברי הימים (שוב, החלוקה לדהי"א ודהי"ב היא של הנוצרים) מופיע כאן אחרון, וכן ברוב הדפוסים, מכיון שהוא מסכם את כל ההסטוריה עד שיבת ציון, אך בדפוסים מסויימים הוא מופיע דוקא בראש הכתובים. עזרא ונחמיה הם ספר אחד, וגם כאן החלוקה לשני ספרים היא על-פי דעת הנוצרים. דוקא בעניין זה אמרו חז"ל (סנהדרין צג, ב) שספרו של נחמיה לא נקרא על שמו, מפני שהחזיק טובה לעצמו, או מפני שסיפר בגנותם של ראשונים. הזכרנו את דברי חז"ל (שמקורם עוד בתקופת התנאים) שישנם כד ספרים, אך יש לציין שיוסף בן מתתיהו, בספרו 'נגד אפיון' כותב שאין חולק על עשרים ושניים ספרי התנ"ך. משמע שבתקופתו היה ברור שישנם רק עשרים ושניים ספרים! אפשרות אחת היא לומר שכיון שהחיבור הזה לא נועד ליהודים, הוא כתב את הדברים 'לשיטתם', שישנם רק עשרים ושניים ספרים, כי מגילת רות היא חלק מספר שופטים, ומגילת איכה היא חלק מספר ירמיהו. אפשרות נוספת להסביר דברים אלו תלויה בשאלה מתי נחתם התנ"ך. תחושת התמעטות הדורות אופיינית מאוד ליהדות. במשך פעמים רבות בהסטוריה היהודית חש עצמו דור מסויים כי כבר אין הוא כמו הדור שלפניו. אנו נראה דוגמאות רבות כאלו במהלך השיעורים שלנו. כך קרה גם בזמן הבית השני. רק לפני שנים לא רבות נכתבו הספרים אסתר, דניאל, עזרא ונחמיה ודברי הימים, וכבר מרגישים גדולי הדור שיש להפריד בין הספרים שייכתבו מעכשיו, לבין ספר התנ"ך. בתקופה זו כבר נכתבו ספרים חדשים, כגון ספר בן סירא, וספרי המקבים, וחז"ל רצו להפריד ביניהם לבין ספרי הקודש. ואולם, כשהתחיל הדיון בין הרבנים אלו ספרים ייחשבו בכתבי הקודש ואלו לא, לא היתה תמימות דעים בנושא. וכך מתואר בגמרא: אמר רב יהודה אמר שמואל אסתר אינה מטמאה את הידים. למימרא דסבר שמואל אסתר לאו ברוח הקודש נאמרה והאמר שמואל אסתר ברוח הקודש נאמרה נאמרה לקרות ולא נאמרה ליכתוב. מיתיבי רבי מאיר אומר קהלת אינו מטמא את הידים ומחלוקת בשיר השירים. רבי יוסי אומר שיר השירים מטמא את הידים ומחלוקת בקהלת. רבי שמעון אומר קהלת מקולי בית שמאי ומחומרי בית הלל אבל רות ושיר השירים ואסתר מטמאין את הידים הוא דאמר כרבי יהושע. כלומר, שהספרים קהלת, שיר השירים ואסתר, היו נתונים במחלוקת האם הם בכלל כתבי קודש או לא. לגבי קהלת כתוב שדעתם של בית שמאי היא שאין הוא אחד מכתבי הקודש, וידוע לגבי יוסף בן מתתיהו שהוא היה מושפע מאוד מדעתם של בית שמאי, ואולי גם בזה הוא סבר כמוהם, וזו עוד סיבה לכך שהוא מונה רק עשרים ושניים ספרים. כתוצאה מההחלטה התקיפה של חז"ל על חתימת התנ"ך, החל ויכוח על טיבם של הספרים החיצוניים. כנראה שהיו כתות שהאמינו מאוד בקדושתם של הספרים החיצוניים, וכנגדם אמרו חז"ל (סנהדרין צ, א) שכל הקורא בספרים החיצוניים אין לו חלק לעולם הבא. כיום רבו הפוסקים המתירים לעסוק בספרים אלו.
