Judaismus - Poslední změny [cs]

Paršat Haazinu - JBD

Shmil — Wed, 08 Sep 2010 09:12:22 GMT

← Starší verze		Verze z 8. 9. 2010, 09:12
Řádka 138:		Řádka 138:
	חסד עשה איתנו הקב"ה שבימים האלו כולנו בעלי תשובה. כולנו מרגישים את הקשר המחודש עם הקב"ה, וכמו אותם		חסד עשה איתנו הקב"ה שבימים האלו כולנו בעלי תשובה. כולנו מרגישים את הקשר המחודש עם הקב"ה, וכמו אותם
	עפיפונים מותחים את החבלים. אבל יחד עם זאת אנחנו צריכים לנצל את העובדה שהחבל התרופף, כדי שכשנמתח אותו נגלה שהגענו רחוק יותר מהמקום שבו עמדנו בשנה שעברה, ובעזרת ה' לאחר יום הכיפורים נדע איך להשאיר את החבל מתוח ולהמשיך לעלות מעלה מעלה עד יום הכיפורים הבא עלינו לטובה.		עפיפונים מותחים את החבלים. אבל יחד עם זאת אנחנו צריכים לנצל את העובדה שהחבל התרופף, כדי שכשנמתח אותו נגלה שהגענו רחוק יותר מהמקום שבו עמדנו בשנה שעברה, ובעזרת ה' לאחר יום הכיפורים נדע איך להשאיר את החבל מתוח ולהמשיך לעלות מעלה מעלה עד יום הכיפורים הבא עלינו לטובה.
		+
		+
		+	== 5771 עם נבל ולא חכם ==
		+
		+
		+
		+	כשהייתי קטן, ישבתי יום אחד עם בת השכנים וציירנו ציורים. אמא שלי נכנסה לחדר והתחילה לשבח את הציורים. הילדה, שלא היתה מרוצה מהציור שלה, אמרה: לא נכון, הציור שלי בכלל לא יפה. אני, שבטחון עצמי כנראה לא היה חסר לי, מיד הגבתי: אל תגידי כך! הציור שלך מאוד יפה! את רק חושבת שהוא לא יפה כי את משוה אותו לציור שלי, אבל אם תסתכלי עליו בפני עצמו הוא ציור מאוד יפה...
		+
		+	שירת האזינו פותחת בתואר מאוד לא מחמיא של ישראל: "דּוֹר עִקֵּשׁ וּפְתַלְתֹּל", אבל אפשר להתעודד במקצת אם נסתכל על התואר הזה בהקשרו, שהרי הוא בא כניגוד לקב"ה. על הקב"ה נאמר "הַצּוּר תָּמִים פָּעֳלוֹ... צַדִּיק וְיָשָׁר הוּא", ואילו בניו הם בעלי מומים, עיקשים ופתלתלים.
		+
		+	בפסוק הבא מקבל עם ישראל שני תארים נוספים: "הֲ לַה' תִּגְמְלוּ זֹאת עַם נָבָל וְלֹא חָכָם". ע"פ המסורת, האות ה"א עומדת בפני עצמה, והיא המלה הקצרה ביותר בתנ"ך: אות אחת בלבד. מה הכוונה? נראה לענ"ד שאם האות הזו היתה מחוברת למלה שאחריה, היתה זו ה"א התמיהה: האם אתם גומלים זאת לה'? אבל כאשר המסורת מפרידה בין האות ה"א למלה שאחריה, זו אינה שאלה אלא עובדה. מלה זו מופיעה בתנ"ך באופן דומה בדברי יחזקאל. הנביא (יחזקאל ל, ב) אומר: "כֹּה אָמַר ה' אֱ-לֹקִים הֵילִילוּ הָהּ לַיּוֹם", ומסביר בעל ה'מצודות' שהמלה 'הָהּ' היא לשון צעקה ויללה. לפי זה פירוש הפסוק אינו שאלה אלא קביעה: כמה עצוב שאתם גומלים זאת לה'. בכך אתם מעידים על עצמכם שאתם "עַם נָבָל וְלֹא חָכָם".
		+
		+	צריך לשים לב: אין פה כפילות! נבל אינו ההיפך מחכם. החוטא הוא גם נבל וגם לא חכם. נבל הוא אדם רשע וכפוי טובה. דוד המלך (שמו"א כה, כה) אומר על נבל הכרמלי, אשר אינו מכיר טובה לדוד ואנשיו: "כִּי כִשְׁמוֹ כֶּן הוּא - נָבָל שְׁמוֹ וּנְבָלָה עִמּוֹ". כשעם ישראל בוחר לעבוד עבודה זרה יש בכך גם כפיות טובה לקב"ה וגם מעשה לא חכם, שהרי: "הוּא אָבִיךָ קָּנֶךָ הוּא עָשְׂךָ וַיְכֹנְנֶךָ". הוא גם אבינו, וממילא כשאנחנו פושעים אנחנו עושים מעשה נבלה וכפיות טובה, אבל הוא גם זה שעשה אותנו ומעמיד אותנו יום יום, ולכן זה גם לא חכם לבגוד בו. כדי לחטוא, אם כן, צריכים לעבור גם את מחסום החכמה וגם את מחסום הטוּב והיושר.
		+
		+	אומרים חז"ל (ילקוט שמעוני רמז תשו): "אין אדם עובר עבירה אלא אם כן נכנסה בו רוח שטות". אין שום הגיון בעבירה. אם אדם יפעל רק לפי ההגיון שלו, הוא לעולם לא יחטא. למה בכל זאת אדם חוטא? - כי היצר הרע מחדיר בנו רוח שטות. היצר הזה חזק יותר מכל הגיון. זו גם הסיבה שהדרך להתגבר על היצר הרע היא לעסוק בתורה, שמגבירה את העיון השכלי, כפי שאמרו חז"ל: (קידושין ל, ב) "כך הקב"ה אמר להם לישראל: בניי, בראתי יצר הרע ובראתי לו תורה תבלין. אם אתם עוסקים בתורה - אין אתם נמסרים בידו". ככל שאדם מתמסר יותר לשכלו, הוא מובטח יותר מפני החטא.
		+
		+	הגמרא שלמדנו השבוע בדף היומי (עבודה זרה כג, א) עוסקת בשאלה מדוע לדעת ר' אליעזר אסור לקנות פרה אדומה מגוי. בהתחלה אומרת הגמרא שאולי החשש הוא שמא הגוי הניח עליה עול, אבל הגמרא דוחה את זה, כי בשביל כמה דקות של סחיבה אדם לא יאבד הון יקר כל-כך. אלא, עונה הגמרא, החשש הוא שמא הגוי בא על בהמתו. ושואלת הגמרא: הרי גם כאן ניתן לומר שבשביל הנאה רגעית אדם לא יסכים לאבד כל-כך הרבה ממון!? עונה הגמרא בפשטות: "התם יצרו תוקפו". היצר יכול לעבוד בניגוד לכל הגיון.
		+
		+	כשם שהחכמה אינה יכולה להבין את החטא, היא גם אינה יכולה לקבל את התשובה. אמרו חז"ל (ירושלמי מכות ב, ו): "שאלו לחכמה: חוטא מהו עונשו? -אמרה להם: "חַטָּאִים תְּרַדֵּף רָעָה" (משלי יג, כא). ע"פ החכמה מי שחוטא הרעה תרדוף אותו. אבל הקב"ה, שבכותרת לשירת האזינו אומר "כִּי יָדַעְתִּי אֶת יִצְרוֹ", יודע גם את הדרך אל התשובה. לכן, כשהקב"ה נשאל מהו עונשו של החוטא, הוא עונה: "יעשה תשובה ויתכפר לו", שנאמר (תהלים כה, ח): "טוֹב וְיָשָׁר ה', עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ". גם אם החוטא הוא 'עִקֵּשׁ וּפְתַלְתֹּל', הקב"ה - שהוא טוב וישר - יכול להדריך את האדם אל התשובה.
		+
		+	החטא, אם כן, נגרם כתוצאה מטפשות ומעקמומיות. לכן שתי הדרכים לחזור בתשובה הן החכמה והיושר. כך אומר הנביא הושע בהפטרה: "מִי חָכָם וְיָבֵן אֵלֶּה נָבוֹן וְיֵדָעֵם כִּי יְשָׁרִים דַּרְכֵי ה' וְצַדִּקִים יֵלְכוּ בָם וּפֹשְׁעִים יִכָּשְׁלוּ בָם". ומי יתן ונזכה כולנו למצוא מסילות בלבבנו - מי לחכמה ומי לטוּב - ונזכה לחזור בתשובה שלמה, ולהיחתם לחיים טובים.

Roš hašana - JBD

Shmil — Tue, 07 Sep 2010 19:41:20 GMT

5770:

← Starší verze		Verze z 7. 9. 2010, 19:41
(Není zobrazena jedna mezilehlá verze.)
Řádka 2:		Řádka 2:


-	== 5770 ==	+	== 5770 הסניגור שלא התייצב למשפט==
		+


-	~~הסניגור שלא התייצב למשפט~~

	אדם מקבל זימון למשפט, ומחפש את עורך הדין הטוב ביותר שהוא יכול לממן. והנה, ביום הדיון העו"ד נעלם. למחרת הוא פוגש אותו ושואל למה הוא לא הגיע אתמול למשפט. איזו תשובה עדיף לעורך הדין לומר: "החלטתי שעדיף שאני לא אייצג אותך כי אולי אני אגיד דברים לא טובים", או "נפצעתי בתאונת דרכים והייתי מאושפז בבית חולים"? לכאורה היינו חושבים שעדיף לומר את הטענה השניה, שהיא טענת אונס. ואולם, מסתבר שאין הדברים כל-כך ברורים:		אדם מקבל זימון למשפט, ומחפש את עורך הדין הטוב ביותר שהוא יכול לממן. והנה, ביום הדיון העו"ד נעלם. למחרת הוא פוגש אותו ושואל למה הוא לא הגיע אתמול למשפט. איזו תשובה עדיף לעורך הדין לומר: "החלטתי שעדיף שאני לא אייצג אותך כי אולי אני אגיד דברים לא טובים", או "נפצעתי בתאונת דרכים והייתי מאושפז בבית חולים"? לכאורה היינו חושבים שעדיף לומר את הטענה השניה, שהיא טענת אונס. ואולם, מסתבר שאין הדברים כל-כך ברורים:
Řádka 24:		Řádka 24:

	ובעצם הדברים אמורים לא רק לגבי תקיעת השופר בראש השנה שחל בשבת, אלא לגבי כל מהותו של היום. למרות שמדובר ביום של דין, שאמור להדאיג את כולנו, אנחנו מציינים את היום הזה כיום של שמחה. וכפי שאומר נחמיה (ח, י): "לְכוּ אִכְלוּ מַשְׁמַנִּים וּשְׁתוּ מַמְתַקִּים וְשִׁלְחוּ מָנוֹת לְאֵין נָכוֹן לוֹ כִּי קָדוֹשׁ הַיּוֹם לַאֲדֹנֵינוּ וְאַל תֵּעָצֵבוּ, כִּי חֶדְוַת ה' הִיא מָעֻזְּכֶם". המעוז שלנו, הבטחון, הוא בכך שאנחנו שמחים בחדוות ה'. העובדה שאנו מרוכזים בחדוות ה' ולא בדאגה על עצמנו, העובדה שאנו חוששים לכבוד השבת גם אם זה יכול לפגוע בייצוג שלנו, הם בעצמם הסניגור הטוב ביותר שאפשר להשיג. ויהי רצון שנזכה בזכות אותם סניגורים לשנה טובה, פוריה ומבורכת.		ובעצם הדברים אמורים לא רק לגבי תקיעת השופר בראש השנה שחל בשבת, אלא לגבי כל מהותו של היום. למרות שמדובר ביום של דין, שאמור להדאיג את כולנו, אנחנו מציינים את היום הזה כיום של שמחה. וכפי שאומר נחמיה (ח, י): "לְכוּ אִכְלוּ מַשְׁמַנִּים וּשְׁתוּ מַמְתַקִּים וְשִׁלְחוּ מָנוֹת לְאֵין נָכוֹן לוֹ כִּי קָדוֹשׁ הַיּוֹם לַאֲדֹנֵינוּ וְאַל תֵּעָצֵבוּ, כִּי חֶדְוַת ה' הִיא מָעֻזְּכֶם". המעוז שלנו, הבטחון, הוא בכך שאנחנו שמחים בחדוות ה'. העובדה שאנו מרוכזים בחדוות ה' ולא בדאגה על עצמנו, העובדה שאנו חוששים לכבוד השבת גם אם זה יכול לפגוע בייצוג שלנו, הם בעצמם הסניגור הטוב ביותר שאפשר להשיג. ויהי רצון שנזכה בזכות אותם סניגורים לשנה טובה, פוריה ומבורכת.
		+
		+	== 5771 גירוש ישמעאל ועקידת יצחק ==
		+
		+
		+	בשני ימי ראש השנה אנחנו קוראים סיפור אחד בהמשכים: ביום הראשון קוראים על לידת יצחק, וביום השני קוראים על עקידתו. אבל האמת היא שהקריאה של היום הראשון בכלל לא עוסקת ביצחק, אלא בעיקר בישמעאל. מדוע אנחנו מזכירים את ישמעאל דוקא ביום זה? - אחת התשובות לכך היא בגלל מה שאמר המלאך להגר: "מַה לָּךְ הָגָר אַל תִּירְאִי כִּי שָׁמַע אֱ-לֹקִים אֶל קוֹל הַנַּעַר בַּאֲשֶׁר הוּא שָׁם". ישמעאל הולך לעשות הרבה מאוד צרות לעם ישראל. לא מגיע לו לחיות. אבל הקב"ה שומע את קולו באשר הוא שם. המשפט נערך בהתאם למצבו באותו רגע, ובאותו רגע עדיין לא התמלאה סאתו. זהו המסר שאנחנו רוצים לומר בראש השנה: אולי לא נצליח לעמוד בכל הדברים שאנחנו מקבלים על עצמנו ביום זה, אבל המשפט צריך להיות באשר אנחנו כאן - והיום כולנו בעלי כוונות טהורות.
		+
		+	אבל יש סיבה נוספת לקריאה זו בראש השנה: בדיוק כפי שביום השני קוראים על נסיונו של אברהם אבינו בעקידת יצחק כדי להזכיר את זכותו של אברהם, ביום הראשון קוראים על נסיונו של אברהם אבינו בגירוש ישמעאל. יש הרבה דמיון בין שני הסיפורים: בשניהם יש צו של הקב"ה לאברהם לפגוע בבנו, ואברהם משכים בבוקר ועושה את מה שנצטוה. בשני הסיפורים התערבותו של מלאך ה' היא שמצילה את בנו של אברהם אבינו ממוות.
		+
		+	ואולם, במובן מסוים היה גירוש ישמעאל קשה יותר: בנסיון העקידה אומר ה' לאברהם: "קַח נָא אֶת בִּנְךָ אֶת יְחִידְךָ אֲשֶׁר אָהַבְתָּ אֶת יִצְחָק וְלֶךְ לְךָ אֶל אֶרֶץ הַמֹּרִיָּה וְהַעֲלֵהוּ שָׁם לְעֹלָה". לאברהם אין ספק שזה רצון ה'. אבל בגירוש ישמעאל אברהם לא שמע את קול ה', אלא את קולה של אשתו שאמרה לו: "גָּרֵשׁ הָאָמָה הַזֹּאת וְאֶת בְּנָהּ כִּי לֹא יִירַשׁ בֶּן הָאָמָה הַזֹּאת עִם בְּנִי עִם יִצְחָק". גם אח"כ ה' לא אומר בפירוש לגרש את ישמעאל, אלא אומר: "כֹּל אֲשֶׁר תֹּאמַר אֵלֶיךָ שָׂרָה שְׁמַע בְּקֹלָהּ". הרבה יותר קל לשמוע את דבר ה' כשהוא מגיע מה' מאשר לשמוע זאת ממישהו אחר. הקושי הוא לשמוע את שרה ולהבין שזהו רצון ה'.
		+
		+	אנחנו קוראים את שני הנסיונות של אברהם אבינו בראש השנה: נסיון עקידת יצחק מלמד אותנו את מסירות הנפש שצריכה להיות ליהודי כשהוא שומע את דבר ה', ונסיון גירוש ישמעאל מלמד אותנו שאת קולו של ה' לא תמיד שומעים מה', ולפעמים צריך לזהות את קולו של ה' באנשים הסובבים אותנו: ההורים, האשה, הרב, החברים וכו'.
		+
		+	לפי חז"ל יש עוד דבר משותף לשני הסיפורים הללו, והוא הבכי של האמא. בסיפור הראשון הגר בוכה: "וַתֵּשֶׁב לָהּ מִנֶּגֶד הַרְחֵק כִּמְטַחֲוֵי קֶשֶׁת כִּי אָמְרָה אַל אֶרְאֶה בְּמוֹת הַיָּלֶד וַתֵּשֶׁב מִנֶּגֶד וַתִּשָּׂא אֶת קֹלָהּ וַתֵּבְךְּ", אבל למרות הבכי שלה, הקב"ה לא שומע את הבכי הזה: "וַיִּשְׁמַע אֱ-לֹקִים אֶת קוֹל הַנַּעַר" - ולא את קול אמו. ובדברי המלאך הדברים מודגשים שוב: "מַה לָּךְ הָגָר אַל תִּירְאִי כִּי שָׁמַע אֱ-לֹקִים אֶל קוֹל הַנַּעַר בַּאֲשֶׁר הוּא שָׁם". הקב"ה אינו שומע את קול הבכי של הגר מכיון שהיא אינה בוכה לה', אלא בוכה בכי של יאוש.
		+
		+	חז"ל אומרים (פרקי דר' אליעזר פרק לא) שגם בעקידת יצחק בכתה אמו של הנער: כשהשטן ראה שהוא לא הצליח להסית את אברהם, הוא הלך לשרה ואמר לה שאברהם שחט את יצחק. כתוצאה מכך התחילה שרה לבכות שלוש בכיות כנגד שלוש תקיעות, ועוד שלוש בכיות כנגד שלוש תרועות, ואז פרחה נשמתה ומתה. אבל בניגוד לבכי של הגר, הבכי של שרה אינו בכי של יאוש אלא בכי של צער עם תקוה. כאמור, הן היו כנגד תקיעות השופר, שיש בהם יבבה, אבל יש בהם גם תקיעה בהתחלה ובסוף. מסתבר שהיא התכוונה לבכות עוד שלוש בכיות, כנגד התקיעה האחרונה, אלא שפרחה נשמתה לפני שהספיקה. על דמעות כאלו, שאינן דמעות של יאוש אלא דמעות של צער, אומרת הגמרא (שבת קה, ב): "כל המוריד דמעות על אדם כשר - הקדוש ברוך הוא סופרן, ומניחן בבית גנזיו".
		+
		+	נהגו ישראל לתקוע מאה תקיעות בראש השנה. וזאת למה? -כנגד מאה אותיות שבפסוקים (שופטים ה, כח): "בְּעַד הַחַלּוֹן נִשְׁקְפָה וַתְּיַבֵּב אֵם סִיסְרָא בְּעַד הָאֶשְׁנָב מַדּוּעַ בֹּשֵׁשׁ רִכְבּוֹ לָבוֹא מַדּוּעַ אֶחֱרוּ פַּעֲמֵי מַרְכְּבוֹתָיו. חַכְמוֹת שָׂרוֹתֶיהָ תַּעֲנֶנָּה אַף הִיא תָּשִׁיב אֲמָרֶיהָ לָהּ".
		+
		+	מה הקשר בין תקיעת שופר לאֵם סיסרא? - קודם כל, זהו המקום היחיד בתנ"ך שמופיעה בו המלה 'יבבה', שהיא התרגום של המלה 'תרועה'. אבל מסתבר שיש קשר עמוק יותר: גם אמו של סיסרא בכתה על בנה שמת. כזה היה, מן הסתם, הבכי של שרה כשהיא שמעה על עקידת יצחק. אבל בניגוד לאם סיסרא, דמעותיה של שרה היו על אדם כשר - על יצחק. את הדמעות האלה הקב"ה ספר בבית גנזיו, ולכן גם אנחנו סופרים אותן, ותוקעים בשופר בדיוק כמספר האותיות האלה כדי להזכיר אותן, ובזכותן להיכתב ולהיחתם לשנה טובה.

Paršat Nicavim - JBD

Shmil — Fri, 03 Sep 2010 14:31:23 GMT

← Starší verze		Verze z 3. 9. 2010, 14:31
Řádka 45:		Řádka 45:

	ומכאן ניתן להשליך גם ליחסים שבין אדם לחברו: כאשר אדם יודע שחברו אוהב אותו אהבת אמת, הוא מוכן לקבל ממנו גם ביקורת וגם דברים כואבים. כאשר אדם אינו משוכנע בכוונותיו הטובות של חברו, אפילו ביקורת נכונה יכולה להצטייר כרוע לב ואכזריות. ולכן, כל אחד מאיתנו צריך לחשוב על כך לפני שהוא מעביר ביקורת על חברו: האם חברך יודע בוודאות שאתה אוהב אותו? - רק אם אתה בטוח שהתשובה היא חיובית, ואתה יודע להבהיר את אהבתך גם בתוך דברי הביקורת שלך, ניתן לומר לו את הדברים הקשים, שבסופו של דבר ייחשבו לו לנחמה.		ומכאן ניתן להשליך גם ליחסים שבין אדם לחברו: כאשר אדם יודע שחברו אוהב אותו אהבת אמת, הוא מוכן לקבל ממנו גם ביקורת וגם דברים כואבים. כאשר אדם אינו משוכנע בכוונותיו הטובות של חברו, אפילו ביקורת נכונה יכולה להצטייר כרוע לב ואכזריות. ולכן, כל אחד מאיתנו צריך לחשוב על כך לפני שהוא מעביר ביקורת על חברו: האם חברך יודע בוודאות שאתה אוהב אותו? - רק אם אתה בטוח שהתשובה היא חיובית, ואתה יודע להבהיר את אהבתך גם בתוך דברי הביקורת שלך, ניתן לומר לו את הדברים הקשים, שבסופו של דבר ייחשבו לו לנחמה.
		+
		+
		+	== 5770 שלום יהיה לי ==
		+
		+
		+
		+	השבוע לפני שמונה שנים היתה תלויה בביתנו הזמנה לחתונה של נאוה אפלבאום הי"ד, חתונה שלא התקיימה מכיון שנאוה נרצחה ביחד עם אביה בערב שלפני החתונה. היום תלויה בביתנו הזמנה לבר המצוה של חבר של בננו, שהיתה אמורה להתקיים השבת במלון, אלא שאחיו של חתן בר המצוה, אבישי שינדלר הי"ד, נרצח לפני שלושה ימים בדרכו לביתו בבית חג"י. אמר דוד המלך (תהלים קכ, ז): "אֲנִי שָׁלוֹם, וְכִי אֲדַבֵּר" - ככל שאני מרבה בשיחות השלום - "הֵמָּה לַמִּלְחָמָה".
		+
		+	לפעמים קשה להבין איך אנשים לא רואים את המציאות שנמצאת מול העיניים שלהם. הם ממשיכים לחיות באופוריה של השלום המדומה שלהם למרות שכל הסימנים מעידים שהמציאות היא בדיוק הפוכה. אבל זה בדיוק מה שאומרת הפרשה: "וְהָיָה בְּשָׁמְעוֹ אֶת דִּבְרֵי הָאָלָה הַזֹּאת וְהִתְבָּרֵךְ בִּלְבָבוֹ לֵאמֹר שָׁלוֹם יִהְיֶה לִּי". לא מדובר כאן באדם שלא שמע את פרשת כי תבוא. לא מדובר באדם שבוחר להתעלם מהקללות, אלא באדם שהקשיב קשב רב לקללות האלה, ודוקא בגלל שהוא שומע את הקללות הוא בטוח שלא יארע לו כל רע. הוא יעשה מה שהוא רוצה ויהיה לו שלום. מהיכן הבטחון הזה? הרי כל מי שקרא את הקללות בשבוע שעבר ודאי לא קיבל מהן הרגשה טובה! ומה פשר הביטוי "כִּי בִּשְׁרִרוּת לִבִּי אֵלֵךְ"?
		+
		+	מסביר ה'משך חכמה' על דרך הדרוש, ששרירות הלב - הכוונה לחיזוק השרירים של הלב. לא מדובר פה באדם רשע שמתכוון להתריס כנגד הקב"ה, אלא דוקא בצדיק שרוצה לקבל שכר גדול יותר על קיום המצוות. דוקא לאחר שהוא קורא את הברכות והקללות הוא מרגיש חזק דיו ורוצה לחזק את שרירי הלב שלו ע"י העמדת עצמו בנסיונות. כמו ששרירים מתחזקים רק אם מאמצים אותם, כך הוא מתייחס גם ללב. אומר אותו 'צדיק': זו לא חכמה לעבוד את ה' בתוך בית המדרש ומתוך חיי קדושה ופרישות, אלא דוקא במקומות המסוכנים מבחינה רוחנית, ושם הוא יעמיד את עצמו בנסיון. על כך אומרת התורה: "לֹא יֹאבֶה ה' סְלֹחַ לוֹ". אדם שהעמיד את עצמו בנסיון לא יוכל אח"כ לטעון שהוא היה אנוס. בימי התשובה האלו אנחנו לא אמורים רק להתחרט על המעשים הרעים שעשינו, אלא גם לבדוק מה גרם לנו ליפול - ולוודא שלא נעמוד שוב באותם מצבים שגרמו לנו ליפול. כל מי שעדיין לא התקין בביתו תוכנת סינון לאינטרנט צריך לחשוב על כך...
		+
		+	ואולם, האברבנאל מסביר אחרת את הבטחון של אותו חוטא, והוא מתבסס על סוף הפסוק: "וְהִתְבָּרֵךְ בִּלְבָבוֹ לֵאמֹר שָׁלוֹם יִהְיֶה לִּי כִּי בִּשְׁרִרוּת לִבִּי אֵלֵךְ לְמַעַן סְפוֹת הָרָוָה אֶת הַצְּמֵאָה". כל הקללות שאותן קראנו בשבוע שעבר הן קללות קולקטיביות. בצורת, מלחמה, מגיפות, שבי וכו'. מה שמרגיע את החוטא הזה הוא ברית הערבות ההדדית שנכרתה רק כאן - בערבות מואב. זהו ההסבר של הפסוק "לְמַעַן סְפוֹת הָרָוָה אֶת הַצְּמֵאָה": משל לשתי שדות סמוכות - האחת רוויה והאחת צריכה מים: הרי אי אפשר להשקות שדה אחת בלי להשקות גם את השניה, וכך גם זו שלא מגיע לה מים תקבל את המים. אומר אותו רשע: הרי הברכות והקללות שאותן קראנו בשבוע שעבר מתייחסות לכלל ישראל. מרגע שנכרתה ברית הערבות ההדדית, אני מבוטח בחברת ביטוח גדולה: גם אם אני חוטא, אני מתחבר לכלל ישראל, וכשכולם יקבלו את הטובה, גם אני אקבל אותה.
		+
		+	ואכן, צודק אותו חוטא: אמנם כאשר אדם מתכנן להתנהג ברשעות ולהתחבא מאחורי כלל ישראל הקב"ה לא יסלח על כך, ויש לקב"ה אפשרות לעשות גם סיכול ממוקד, אבל למי שאינו מתכנן זאת מראש, עם ישראל מהווה מעין 'תעודת ביטוח' שגם כשהוא חוטא הוא לא ייענש, כי הוא מסתופף בצילם של כל העם. זהו דבר שאנחנו צריכים להרגיש היום, בימים האחרונים של חודש אלול. איך נוכל לעמוד ולדבר עם המלך בעוד חמשה ימים? האם מישהו מאיתנו מרגיש ראוי לעמוד לפני הקב"ה? - התשובה היא שבזכות עצמנו באמת איננו מסוגלים לעשות זאת. כאשר אלישע הנביא שאל את האשה השונמית (מלכים ב ד, יג): "הֲיֵשׁ לְדַבֶּר לָךְ אֶל הַמֶּלֶךְ אוֹ אֶל שַׂר הַצָּבָא?" היא ענתה לו בפשטות: אני לא צריכה שתדבר עם המלך בשבילי. "בְּתוֹךְ עַמִּי אָנֹכִי יֹשָׁבֶת". מי שיושב בתוך העם לא צריך להתמודד עם השאלה איך לעמוד מול המלך. אני אשאר עם כולם, והמלך כבר יבוא אלינו. זו התחושה שצריכה להיות לנו בימים הנוראים: אנחנו חלק מכלל ישראל, ובימים האלה הקב"ה בא אלינו, ולכן העבודה שלנו צריכה להיות איך להיות חלק מכלל ישראל, ולוודא שאנחנו עדיין יושבים בתוך עמנו. זו הסיבה לכך שבתחילת התפילה של יום הכיפורים אנחנו קודם כל מתירים להתפלל עם העבריינים - כדי שכשהמלך יבוא אלינו, נהיה כולנו יחד.

Paršat Vajelech

Shmil — Wed, 01 Sep 2010 08:24:36 GMT

Shmilův Daf:

← Starší verze		Verze z 1. 9. 2010, 08:24
Řádka 25:		Řádka 25:
	*[http://www.doopravdy.cz/daf/vajelech5768.pdf Vajelech 5768]		*[http://www.doopravdy.cz/daf/vajelech5768.pdf Vajelech 5768]
	*[http://www.doopravdy.cz/daf/nicavim-vajelech5769.pdf Nicavim-Vajelech 5769]		*[http://www.doopravdy.cz/daf/nicavim-vajelech5769.pdf Nicavim-Vajelech 5769]
		+	*[http://www.doopravdy.cz/daf/nicavim-vajelech5770.pdf Nicavim-Vajelech 5770]

	== Drašot rav Jarona ben Davida (hebrejsky) ==		== Drašot rav Jarona ben Davida (hebrejsky) ==

	*[[Drašot JBD\|archív zde]]		*[[Drašot JBD\|archív zde]]

Paršat Nicavim

Shmil — Wed, 01 Sep 2010 08:24:16 GMT

Shmilův Daf:

← Starší verze		Verze z 1. 9. 2010, 08:24
Řádka 25:		Řádka 25:
	*[http://www.doopravdy.cz/daf/nicavim5768.pdf Nicavim 5768]		*[http://www.doopravdy.cz/daf/nicavim5768.pdf Nicavim 5768]
	*[http://www.doopravdy.cz/daf/nicavim-vajelech5769.pdf Nicavim-Vajelech 5769]		*[http://www.doopravdy.cz/daf/nicavim-vajelech5769.pdf Nicavim-Vajelech 5769]
		+	*[http://www.doopravdy.cz/daf/nicavim-vajelech5770.pdf Nicavim-Vajelech 5770]

	== Komentáře k paršat Nicavim ==		== Komentáře k paršat Nicavim ==

Shmilův Daf

Shmil — Wed, 01 Sep 2010 08:23:50 GMT

← Starší verze		Verze z 1. 9. 2010, 08:23
Řádka 6:		Řádka 6:
	== aktuální Daf ==		== aktuální Daf ==

-	*[http://www.doopravdy.cz/daf/~~devarim5770~~.pdf ~~Devarim~~ 5770]	+	*[http://www.doopravdy.cz/daf/nicavim-vajelech5770.pdf Nicavim-Vajelech 5770]
	*[http://kaluach.net/day.php? aktuální halachické časy]		*[http://kaluach.net/day.php? aktuální halachické časy]
	*[http://www.doopravdy.cz/judaismus/daf-anketa.html Anketa čtenářů]		*[http://www.doopravdy.cz/judaismus/daf-anketa.html Anketa čtenářů]
Řádka 77:		Řádka 77:
	[http://www.doopravdy.cz/daf/mikec5770.pdf Mikec 5770]		[http://www.doopravdy.cz/daf/mikec5770.pdf Mikec 5770]
	[http://www.doopravdy.cz/daf/mispatim5770.pdf Mišpatim 5770]		[http://www.doopravdy.cz/daf/mispatim5770.pdf Mišpatim 5770]
		+	[http://www.doopravdy.cz/daf/nicavim-vajelech5770.pdf Nicavim-Vajelech 5770]
	[http://www.doopravdy.cz/daf/noach5770.pdf Noach 5770]		[http://www.doopravdy.cz/daf/noach5770.pdf Noach 5770]
	[http://www.doopravdy.cz/daf/pinchas5770.pdf Pinchas 5770]		[http://www.doopravdy.cz/daf/pinchas5770.pdf Pinchas 5770]